אנחנו מתגרשים, שנינו הורים טובים אבל אין בינינו תקשורת בכלל, מה הסיכוי שנקבל משמורת משותפת?

אנחנו מתגרשים, שנינו הורים טובים אבל אין בינינו תקשורת בכלל, מה הסיכוי שנקבל משמורת משותפת?

בשנים האחרונות, בעקבות שינויים חברתיים בתפיסת ההורות בציבור ובעקבות רצונם של אבות להיות מעורבים יותר ויותר בגידול ילדיהם, החלה להתפתח גישה משפטית חדשה ביחס למושג "משמורת".

 גישה זו מבקשת לדחוק הצידה את התפיסה המשפטית שעוסקת במונחים כמו "החזקת קטינים" הורה "משמורן" ו"הסדרי ראיה" ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של "אחריות הורית משותפת" או כפי שנוהגים לכנותה בטעות - "משמורת משותפת".

עד לאחרונה, כדי לקבוע משמורת משותפת של שני הורים על ילדיהם הקטינים, היו בתי המשפט מתנים קביעתם למשמורת משותפת בקיומה של תקשורת תקינה ולפחות סבירה בין ההורים, אך מה קורה במקרים בהם שני הורים "טובים" לילדיהם ומסוגלים לשמש משמורנים אך אין ביניהם תקשורת כלל או שהתקשורת אינה תקינה? על כך בקצרה בפוסט זה.

עדי וליאור –שניהם הורים טובים אך בקושי מחליפים מילה ביניהם

עדי וליאור בהליכי גירושין שהם מגדירים "קשים". יש להם שני ילדים, גילי בת 5 ואורי בן 7.5. נראה כי המשבר הזוגי וההליך המשפטי ביניהם פגע בצורה חמורה ביכולתם לתקשר זה עם זה עד כי הם בקושי מחליפים מילים.

המשקעים והוויכוחים הבלתי פוסקים ביניהם בנושאי ההליך המשפטי לגירושין, בשאלות הנוגעות לחלוקת רכוש, סכום המזונות ובפרט בנושא משמורת הילדים הביא לכך כי הם מתקשים להאמין זה לזו, כל שכן מתקשים לדבר אחד עם השני, והדבר פוגע בוודאי גם ביכולתם  לתקשר בנושאים הנוגעים לילדיהם.

כל אחד מהם סבור שהילדים צריכים להיות ב"משמורתו הבלעדית".

בפועל, יש לכל אחד מהם סיבה לחשוב שהינו מתאים לתפקיד ה"משמורן", היות שבמהלך הנישואין, הם נחשבו, ביחד ולחוד, להורים נהדרים ומשקיעים בילדיהם. שניהם נהגו לבלות עם הילדים זמן איכות, הגיעו לאירועים במוסדות החינוך , לקחו אותם לחוגים והיו אהובים על ילדיהם.

כל אחד מהם טען כי למרות נוכחות משמעותית של כל אחד מהם בחיי הילדים, הרי שעצם העובדה כי אין תקשורת ביניהם אינה מאפשרת קיומה של משמורת משותפת שהרי זה תנאי הכרחי למשמורת משותפת, ולכן טענו כי ביהמ"ש צריך לקבוע משמורן אחד בלבד.

למרות התקשורת הלקויה ביניהם ביהמ"ש פסק משמורת משותפת

בכל זאת, ולמרות העדר התקשורת, קבע ביהמ"ש בעניינם של עדי וליאור כי זהו דווקא מקרה מתאים לפסוק בו משמורת משותפת על גילי ואורי, באופן שישרת את טובתם. כיצד?

ידוע הוא כי עיקרון העל המנחה את בתי המשפט לענייני משפחה בעת קבלת החלטות הנוגעות למשמורתם של ילדים, כמו גם בכל מקרה אחר שעניינו יחסי הורים וילדים, הינו טובת הילד. בהקשר זה, בתי המשפט לא מסתפקים בבחינת "טובת הילד" באופן תיאורטי, ונבחנת טובתו של הילד הספציפי שבפני ביהמ"ש.

בתחילה הייתה מגמת בתי המשפט לענייני משפחה להעניק משקל רב לפתרונות שיאפשרו הורות לשני ההורים, אך תנאי בלעדי לכך בפסיקה היה קיומה של תקשורת תקינה או לפחות סבירה בין ההורים.

בנוסף לרכיב התקשורת, בדקו בתי המשפט שלשני ההורים מסוגלות הורית טובה או דומה, כי שניהם מעורבים בצורה משמעותית בחיי הילדים וכי מתקיים  קשר תקין בין כל אחד מההורים עם הילדים. בתי המשפט ערכו בדיקה של מקום מגורי הילדים והקרבה בין מקום מגוריי ההורים, בחנו את רצון הילדים וכמובן שקלו את מידת שיתוף הפעולה בין ההורים.

עם הזמן חל שינוי בפסיקה בכל הנוגע לצורך בקיומה של תקשורת תקינה כתנאי הכרחי.

בתי המשפט יבחנו את התקשורת שהייתה לפני המשבר

התברר, כי במקרים רבים "לפני המשבר" שני ההורים היו הורים נהדרים והתקשורת ביניהם הייתה טובה, ומרגע שהחל ההליך והמשבר הזוגי התקשורת נפגמה.

בתי המשפט הבחינו כי הורים אלו השתמשו בחוסר התקשורת ביניהם (שנגרמה בעקבות המשבר הזוגי), כהסבר מטעמם מדוע אין להעניק להם יחד משמורת משותפת על הילדים.

בתי המשפט פתרו את הקושי בנושא התקשורת הלקויה בין ההורים כך שכיום, גם הורים שאין ביניהם תקשורת אך כל אחד מהם מתאים לשמש כמשמורן, יוכלו להיות משמורנים משותפים לילדיהם לאחר שבית המשפט ייבחן את התקשורת שהייתה קיימת ביניהם בתקופה לפני הקונפליקט והמשבר ויבדוק קיומו של "פוטנציאל תקשורת". בתי המשפט יסתפקו בקיומה של תקשורת פונקציולנית, שמשמעותה יכולתם של ההורים להעביר מידע ולגבש החלטות משותפות הנוגעות לילדיהם לאחר שתיקבע המשמורת המשותפת לשניהם.

בעניין התקשורת הפונקציונלית היטיב לומר כב' השופט אסף זגורי :

"אין לצפות מהורים המצויים במשבר גירושין ובתקופת קונפליקט לשיתוף פעולה ולתקשורת הדוקה. גירושין, בוודאי כאלה הכרוכים במאבקים משפטיים, אינם תהליך קל ופשוט למי מההורים. מדובר בהליך ייצרי, רווי רגשות ואמוציות שמאליו מקשה על כל אחד מההורים לנהוג כלפי רעהו כתמול שלשום. במצב דברים זה, יש וניתן להסתפק לשיטתי ברמת "תקשורת פונקציונלית".

תקשורת וירטואלית במקום וורבלית?

בתי המשפט מודעים ליכולת הקיימת היום להורים להחליף את התקשורת הוורבלית ביניהם באמצעים טכנולוגיים אחרים כגון מסרונים, הודעות דואר אלקטרוני וכיוצא בזה.

 בתי המשפט בוודאי לא יעודדו הורות משותפת וירטואלית, אבל בשלב הראשון, וכמעין "פתרון התחלתי" לא תישלל אפשרות של תחליפי תקשורת ישירה, מתוך תקווה כי עם הזמן ולטובת ילדיהם, וככל שהסכסוך ייפתר ויגלידו פצעי המשבר- גם ישתפרו בין ההורים אפיקי התקשורת.

אסכם ואומר כי אמנם תקשורת ושיתוף פעולה הפכו לתנאי הכרחי של הסדרי משמורת משותפת, יחד עם זאת, כאשר מדובר בגירושין הכוללים הליכים משפטיים שאינם גירושין בהסכמה אלא כוללים הליכים בבתי המשפט, לעיתים קיים פער בין הרצוי והמצוי בעניין התקשורת בין ההורים, אך זו אינה סיבה שבגללה יימנעו בתי המשפט מקביעת הסדרי משמורת משותפת לחלוטין.

במקרים המתאימים יימצאו פתרונות חלופיים אפשריים ליצירת "תקשורת הורית".


אהבתם לקרוא את הבלוג שלי? אשמח לשמוע על כך, בקרו בדף הפייסבוק שלי  או באתר שלי או שלחו לי מייל


חג חנוכה שמח!